טובה’לה שלנו,
בלתי אפשרי לדבר עליך, מבלי לראות את עיניך החושבות, הנוקבות והמחייכות …
כה קשה לחשוב על טובה’לה בלשון עבר.
טובה עבדה עם צוות מוט”ב/מוט”ל במשך שנים רבות, כמעט מאז הקמתו של המקצוע במסגרת הנוכחית.
תחילת הדרך של טובה במוט”ב הייתה בהדרכה של מורות המחוז החרדי של המקצוע. המורות החרדיות העריצו אותה, היא שפעה ידע, מקצועיות ונתינה והן שתו את דבריה בצמא. טובה מצאה פתרונות יצירתיים לכל המגבלות ההלכתיות שפגעו בהוראת המקצוע, כדוגמת חיפוש מקורות מידע אמינים בהעדר אינטרנט בבתי המורות והתלמידות.
במהלך השנים האחרונות קידמנו, גיבשנו ועיצבנו יחד את אופי פרויקט החקר של מוט”ל, טובה ריכזה את הפרויקט, עם המון אחריות ואכפתיות לכל אחד ממרכיבי החקר, תוך בדיקה מדוקדקת של החלטותינו. היא העמידה רף גבוה מאוד של סטנדרטים שהפרויקטים הללו צריכים לעמוד בו. הכל בנועם, המקצועיות ובחכמה רבה. כשמורים טעו ולא הבינו מרכיבים שונים בחקר, נתקלו בקשיים בתכנון הניסויים או בביצועם, טובה תמיד נחלצה לעזרתם. מורים היו מתקשרים אליה בכל שעה, כותבים לה מיילים ומתייעצים, וזאת מכיוון שהיא היתה בור סוד של ידע.
הקשר עם טובה היה גם באמצעות אין סוף טלפונים תוך החלפת מחשבות, התלבטויות, רעיונות והצעות. שיחות אלו היא ניהלה עם כולנו כדי לשתף את כולם.
טובה לימדה בהשתלמויות רבות של מוט”ב/ מוט”ל, הן בהשתלמויות של מורות המגזר החרדי והן בהשתלמויות של מורים מהמגזרים הכללים, השעורים שלימדה בהשתלמויות היו תמיד יצירתיים, מקוריים ומרתקים.
מידת האַחְרָיוּתִיּוּת של טובה, מחויבותה לתת דווח והסבר על כל פעילות בה נטלה חלק ונטילת האחריות לתוצאותיה, יצרו בקרב צוות מוט”ב/מוט”ל דפוס התנהגות ומודל מופלא לחיקוי.
טובה חלקה עימנו את אהבתה לסלוניקי ביוון, למראות, לתרבות ולעבר בעיקר לגורלם של יהודי סלוניקי בתקופת השואה.